Returned to observance (became observant, did teshuvah) to regret/ repent of one's misdeeds/ (repentant/ penitent)
Began to observe Torah and mitzvot; became religious or God-fearing (teshuvah comes from the root לשוב, meaning to return, i.e. to return to one’s source).
(Rab said: A crushing reply brought the congregation of Israel back to the prophet. The prophet said to Israel: Return in repentance; where are your fathers who sinned? They said to him: And where are your prophets who did not sin? As it is written (Zechariah 1): 'Your fathers, where are they? And the prophets, do they live forever?' — Sanhedrin 105a. Likewise: 'At Mincha we read the passages about forbidden sexual relations in “After the Death,” so that anyone who has stumbled in one of them will remember and be ashamed, and return in repentance' — Maimonides, Book of Love, Laws of Prayer and the Priestly Blessing, chapter 13, halakhah 1, p. 206. Likewise: 'And do you comfort yourself in your heart that the thieves will return in repentance and quietly, unseen, restore your sacks to you for the sake of your great and holy name, Jacob-Yosil?' — Shalom Shalev, Fifty-Seven Thousand, p. 15. Likewise: 'I did this not for my own honor, but for the honor of the Land of Israel... in order to endear it to Israel and make them think about what they have lost and return in repentance' — Agnon, A Guest for the Night, p. 206. Likewise: 'And the sinners of Israel will return in repentance and draw near to their Father in Heaven, and the Holy One, blessed be He, will atone for all the sins' — H. Hazaz, The Cycle, 194.)
Translation
Expression (Hebrew)
חָזַר בִּתְשׁוּבָה (חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה)
Definition (Hebrew)
הֵחֵל לִשְׁמֹור תּוֹרָה וּמִצְווֹת. נִהְיֶה אָדָם דָּתִי אוֹ יָרֵא שָׁמַיִם (תְּשׁוּבָה מִלְּשׁוֹן לָשׁוּב, כְּלוֹמַר לָשׁוּב לַמְּקוֹרוֹת).
("אָמַר רַב: תְּשׁוּבָה נִצַּחַַת הֵשִׁיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לַנָּבִיא. אָמַר לָהֶן נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: חִזְּרוּ בִּתְשׁוּבָה, אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁחָטְאוּ הֵיכָן הֵם?- אָמְרוּ לָהֶן: וּנְבִיאֵיכֶם שֶׁלֹּא חָטְאוּ, הֵיכָן הֵם? שֶׁנֶּאֱמַר (זְכַרְיָה א') אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ"- סַנְהֶדְרִין קה ע"א, וְכֵן:"בַּמִּנְחָה קוֹרִין בָּעֲרָיוֹת שֶׁבְּ"אַחֲרֵי מוֹת" כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר וְיִכָּלֵם כָּל מִי שֶׁנִּכְשַׁל בְּאַחַת מֵהֶן, וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה"- הָרַמְבָּ"ם/ סֵפֶר אַהֲבָה, הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, פֶּרֶק שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר, יָא, 206, וְכֵן:"וְכִי מִתְנַחֵם אַתָּה בְּלִבֵּךְ, כִּי הַגַּנָּבִים יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיָשִׁיבוּ לְךָ אֶת שַׂקֶּיךָ בַּחֲשַׁאי וּבְאֵין רוֹאִים לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ יַעֲקֹב-יוֹסִיל?"- שָׁלוֹם שְׁלִיכֶם/ חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, טוּ, וְכֵן:"לֹא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי כָּךְ,אֶלָּא לִכְבוֹדָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל...כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְיִתְּנוּ עַל לִבָּם מֶה אָבְדָה לָהֶם וְיַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה"- עַגְנוֹן/ אוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן, 206, וְכֵן:"וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיִתְקָרְבוּ אֶל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, והקב"ה יְכַפֵּר לְכָל הָעֲווֹנוֹת"-ח.הָזָז/ הַגִּלְגּוּל, 194)