Tuvyah Sinned and Zigud Is Flogged?!/ "Tuviah sinned and Zigod was punished?" (said when a person is punished for others' sins)/ one sin and the other is punished
Figuratively: one person sinned and another is punished; or: that is the punishment for someone who spreads a bad name about another. The source is a story about a man named Zigud who told Rav Pappa that Tuvyah had sinned, and Rav Pappa decided to have Zigud flogged instead. When asked about this, the rabbi answered: "Tuvyah sinned and Zigud is to be flogged?!" He explained that Zigud had acted contrary to the prohibition in Deuteronomy 19:15: "A single witness shall not rise up against a person for any iniquity or for any sin..."; therefore Zigud violated the prohibition against slander or gossip.
("Three people the Holy One, blessed be He, hates: one who speaks with one mouth and another in his heart, one who knows testimony about his fellow and does not testify, and one who sees indecency in his fellow and testifies against him alone. As in the case of Tuvyah who sinned and Zigud came alone and testified against him before Rav Pappa. He had Zigud flogged. He said to him: "Tuvyah sinned and Zigud is to be flogged?!"" — Pesachim 113b)
Translation
Expression (Hebrew)
טוּבְיָה חָטָא וְזִיגּוּד לוֹקֶה?!, טוֹבִיָּה חֲטָא וְזִיגּוּד מִינַּגַּד!
Definition (Hebrew)
בִּמְלִיצָה בְּהַשְׁאָלָה: הָאֶחָד חָטָא וְהָאַחֵר נֶעֱנַשׁ?!, אוֹ: זֶה עָנְשׁוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע!, (הַמָּקוֹר בַּמַּעֲשֶׂה עַל אָדָם בְּשֵׁם זִיגוֹד שֶׁסִּפֵּר לְרַב פַּפָּא שֶׁטּוּבְיָה חָטָא, וְרַב פַּפָּא הֶחֱלִיט שֶׁיֵּשׁ לְהָקוֹת אֶת זִיגוֹד דַּוְקָא. עַל כָּךְ נִשְׁאַל הָרַב:טוּבְיָה חָטָא וְזִגּוּד יֻלְקֶה?! הֵשִׁיב רַב פַּפָּא שֶׁזִּגּוּד פָּעַל בְּנִגּוּד לָאִסּוּר שֶׁבְּסֵפֶר דְּבָרִים יט טוּ:"לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר", וְלָכֵן זִיגוֹד עָבַר עַל אִסּוּר הוֹצֵאת שֵׁם רַע אוֹ רְכִילוּת).
("שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, הַמְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת בַּחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ, וְהָרוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה בַּחֲבֵרוֹ וּמֵעִיד בּוֹ יְחִידִי. כִּי הָא דְּטוֹבִיָּה חָטָא וַאֲתָא זִגּוּד לְחוּדֵהּ וְאַסְהֵד בֵּהּ קַמֵּהּ דְּרַב פָּפָּא. נַגָּדֶיהָ לְזִגּוּד (טוּבְיָה חָטָא וּבָא זִיגוּד לְבַדּוֹ וְהֵעִיד לִפְנֵי רַב פַּפָּא, שֶׁהַלַּקָּה אֶת זִיגוּד). אָמַר לֵהּ: טוֹבִיָּה חֲטָא וְזִגּוּד מִנַּגַּד (לוֹקֶה)?"- פְּסָחִים קיג ע"ב)